הכירו רשת בינלאומית חדשה המשווקת נעלי ספורט ואביזרים לספורטאים. הפעם היא מגיעה אלינו מסין ושמה Li-Ning. אמנם כיום היא ממש לא מאיימת על מותגים גדולים וותיקים, כגון Nike או Adidas, אבל לפעמים פשוט אי אפשר לצפות פני עתיד. וכמובן אין לשכוח לרגע את חשיבותה של סין במערך הייצור העולמי. לי-נינג נמנית בין המותגים הסיניים הראשונים המנסים לכבוש את ליבו של הצרכן האמריקאי. מייסדה המפורסם של הרשת, האלוף האולימפי לשעבר לי נינג, טוען שמעולם לא שאף ליצור את ה-Nike הסיני החדש, אם כי חזונו תמיד היה לבנות מותג מקורי ובינלאומי.
יחד עם זאת, הרשת ניצבת מול מכשולים לא מעטים. בקרב צרכנים בארה"ב ובשאר מדינות העולם השתרשה התפיסה כי מוצרים מתוצרת סין אינם איכותיים, פגומים ואף מסוכנים. אך לדבריו של מייסד הרשת, כדי להילחם בדעות קדומות, צריך פשוט להמשיך ולשווק מוצרים ברמת איכות עולמית.
ההתפשטות לארה"ב החלה ב-2007 וכיום צוותו של לי נינג בארה"ב מונה כ-30 איש. בין המוצרים שנמכרים לשוק האמריקאי אפשר למצוא ציוד לענפי הספורט הדומיננטיים באסיה - טניס שולחן ובדמינטון. בנישה זו הרשת כבר ביססה את מעמדה בין המובילות. נעלי הריצה הנושאות את שם המותג משווקות בחנויות מקצועיות כדי למשוך את עיני האתלטיקאים שהאיכות והביצועים חשובים בעיניהם לא פחות מהברנד עצמו. אבל פריצת דרך אמיתית תושג ככל הנראה עם השקת נעלי הכדורסל המעוצבות בהשראת תרבות רחוב. קמפיינים בשיתוף שחקני NBA מפורסמים כמו שאקיל אוניל, בארון דייוויס ואוון טרנר, נועדו להעלות את המודעות בקרב צרכנים "אחוזי-המוניטין".
נכון להיום, ההתקדמות האיטית של לי-נינג זכתה להישגים מעודדים. אחד המומחים בתעשיה מצא כי חלק ממוצרי לי-נינג עולים באיכותם על מוצרי אדידס. וגם העיצוב הססגוני, שלפעמים מזכיר סרטים מצוירים, מסובב לא מעט ראשים על אף הרווחים הצנועים ממכירות.
יום חמישי, 27 בינואר 2011
יום רביעי, 26 בינואר 2011
שר החוץ הצ'כי - "תדמיתה של ישראל באירופה הגיעה לנקודת השפל"
לדברי השר, יחסי הציבור שישראל מנהלת באירופה הם עלובים ועל ירושלים להעלות על סדר היום את סוגית תדמיתה של ישראל במדינות האיחוד האירופי. הנימוקים לעמדתו הפסימית לא איחרו לבוא:
- דמיינו לעצמכם לרגע את האירופאי הממוצע, שאינו מעורב בפוליטיקה בדרך כזו או אחרת, יושב מול הטלוויזיה עם כוס תה או בירה וצופה בתמונות מעזה. לעיני כל אדם נורמלי שרואה חדשות נגלה מראה של חיילים חמושים בכלי נשק מתקדמים ביותר, תוקפים את ההמון הפלסטיני "המסכן" שחי בתנאים ירודים יחסית ובצפיפות. ואז כמובן הוא חש הזדהות עם ההמון.
- המחסום בגדה המערבית מעורר אסוציאציות שליליות אצל האירופאים שזוכרים את מסך הברזל ואת חומת ברלין.
- האירופאים אינם מתייחסים בכובד ראש לסכנה שעורבת לישראל. הם חושבים שישראל היא מעצמה גרעינית, משוכללת ועמידה בפני כל איום מבחוץ.
- גורם נוסף להתרחקות פוליטית: המנהיגות הנוכחית בישראל לא מגלה עניין באירופה. מנהיגים ישראלים מהדורות הקודמים גדלו באירופה, ולכן היו בקיאים ברזי היבשת. לשם השוואה, "פרק זמן משמעותי" בחייו של נתניהו עבר בארה"ב.
- הזירה הפוליטית באירופה ניצבת בפני תרחיש דומה. הפוליטיקאים של היום משייכים את השואה ואת מלחמת העולם ה-2 לעבר הרחוק, לציר הזמן שבו אין אבחנה בין המלחמה שנגמרה לפני 65 שנה לבין מלחמת העולם ה-1. היעלמותה ההדרגתית של השואה בצל ההיסטוריה משפיעה באופן ניכר על יחסי אירופה-ישראל.
עוד פיגוע קטלני הכה במוסקבה - מתי יבוא הקץ לטרור?!
אפרסם כאן שיר שכתבתי בגיל 14 (בערך) בשפה האנגלית. השיר מופיע גם באתר "הבמה החדשה":
A little kid received a license to kill.
A license to kill
A little kid received a license to kill.
Stone after stone, bill after bill,
But he didn't count.
A teenage boy was bought a gun.
A passion for a human blood has just begun.
And here comes another round.
Young Satan's creature wears a belt.
Hate, pleasure... there's nothing real he could've felt
When he was cursed by earth and smashed into the ground.
על אף המבנה הפשוט, השיר מעביר מסר סמוי: שורשי הטרור טמונים בחינוך לקוי הן מהבית והן מהסביבה.
יום שבת, 22 בינואר 2011
די לפופוליזם!
ב-17.1.11 החליטה ועדת הכלכלה לתמוך בהמלצות ועדת ששינסקי. ההחלטה התקבלה ברוב של תשעה ח"כים מול שניים שהתנגדו. בכך הפכה הוועדה החלטה שקיבלה לפני שבועיים, שבה דחתה את מסקנות ששינסקי. את הבקשה להצבעה חוזרת הגישה ח"כ שלי יחימוביץ' (העבודה).
והנה הכתבה המלאה בנושא -
קצת רקע לכל ההתפחויות בנושא -
היה היה מאגר גז גדול בלב הים התיכון ושמו תמר. נכון לסוף שנת 2010, ממוצע הפוטנציאל הכלכלי של עתודות הגז הטמונות בו נאמד ב-238 מיליארד מ"ק. אומדן העלות הכוללת של פיתוח המאגר הסתכם ב-3 מיליארד דולר ואין זאת הפתעה. על החברות השותפות בפרויקט לקדוח 5 בארות בעומק של 5,000 מ' ולהתקין מערכת תת ימית, בעומק מים של 1,700 מ', להניח מערכת כפולה של צנרת באורך 150 ק"מ, לבנות פלטפורמה חדשה ולהוביל אותה מארצות הברית לישראל, להתקין את הפלטפורמה החדשה בסמוך לפלטפורמה הקיימת במרי בי (מאגר גז חי ובועט, כלומר פעיל ומפיק).
ב-13.4.10 שר האוצר מינה ועדה לבחינת המדיניות הפיסקאלית בנושא משאבי נפט וגז בישראל, בראשות הפרופ' איתן ששינסקי. התכנסה לה הועדה, חקרה את הנושא ולבסוף השמיעה את גזר דינה: "אנו ממליצים לבטל את ניכוי האזילה ולהטיל היטל רווחי נפט וגז בשיעור פרוגרסיבי שבין 20%-60% אשר יחול לאחר החזר ההשקעה בתוספת 50%.
ממבט ראשון, נדמה לאזרח הקטן והפשוט או לפחות לכזה שחשבונו בבנק לא חווה מחזורים בשווי מיליוני דולרים, שהצדק סוף-סוף הגיע לפתח ביתו. אך מתפספסת כאן נקודה חשובה ביותר: גם אם הועדה תשיג את מבוקשה, אין הדבר אומר בהכרח שאיכות חייו של העם הפשוט תשתפר פלאים ולמחרת הבשורה כולנו נרוץ לרכוש מוצרים שמעולם לא חלמנו עליהם. אין לשכוח שהכסף לא זורם לכיסים ולא גדל על העצים, אלא מגיע בצורה מסודרת לידי הממשלה שרשאית לעשות בה ככל העולה על רוחה, כל עוד הרשות המחוקקת והשופטת מחזקות את ידה פה אחד. וכל עת שמתפרסם תקציב חד-שנתי או דו-שנתי, מתברר כי קיפוח השכבות החלשות באוכלוסיה הולך ומתחזק, כי "אין" די תקציב להשקעה במערכת החינוך, כי מערכת הבריאות הולכת ומתדרדרת וכדומה. ולכל המוכנים ללכת אחר רשויות השלטון באש ובמים אשוב ואזכיר - מקבלי ההחלטות הם גם בני אדם.
ומנגד אין לשכוח את פעילותן העסקית הענפה של כל השותפות בפרויקט ושל קבוצת דלק בפרט. כלומר, כל רווח שזורם לחברה מסחרית כלשהי, בין אם פרטית ובין אם ציבורית, עשוי להגדיל את היקף פעילותה. פירוש הדבר - משרות חדשות, השקעות חדשות והתגברות התחרות במשק. הרי כל חברה דמוקרטית ובריאה מקדמת בברכה התפתחויות מסוג זה.
תמיד יש שני צדדים למטבע, ולעניות דעתי הוצג כאן מקרה קלאסי שבו לא ניתן לחזות את מידת נכונותו של צעד כזה או אחר. ועדת ששנסקי השמיעה את קולה .כעת נותר רק לחכות ולראות מה יעלה בגורל המעשה המכונה בפי התומכים "גואל העם" ובפי המתנגדים "הצגה פופוליסטית שנועדה לכבוש את ליבו של העם".
יום שישי, 21 בינואר 2011
עזבו את המאבטחים לנפשם!
ב-19 בינואר 2011, פרצה קטטה בין מאבטח במסעדה הממוקמת בטיילת בתל-אביב לבין מאבטחיו האישיים של בעל המקום. קטטה זו התפתחה לתקרית ירי שהסתיימה בהרוג אחד לאחר שמאבטח המקום הפעיל את נשקו האישי. חקירת המשטרה העלתה שסכסוך מוקדם בין הצדדים גרם להתפרצות אלימה מצד ארבעת המאבטחים ושככל הנראה מאבטח המקום ירה בהם מחשש לחייו.
הנה הכתבה המלאה מישראל היום -
http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=9740
השאלה היא מה יעלה בגורל המאבטח שנקלע למלכודת הזאת? האם יעמוד איתן מול החקירות המתישות שהמשטרה מנהלת נגדו? בעל המקום בטוח ידאג למאבטחיו, ישכור להם עורך דין מהטובים שיש, אבל המאבטח מצדו ייאלץ ככל הנראה לעמוד חסר אונים מול אותה מערכת המשפט המושחתת שדואגת רק לחזקים, מול אותה המשטרה שלא בוחלת באמצעים כדי להוציא וידוי מ"דרייפוסים" למיניהם ולבסוף, אך לא בסדר החשיבות, מול איומים של בני אדם שמכונים לעיתים בשפה העממית "מאפיונרים".
ייתכן שהמקרה של החקלאי דרומי חדר במלוא עוצמתו הן למערכת המשפט והן לתודעה הציבורית, אך אין לי ספק שלא די בו כדי לשנות מציאות שלמה - מציאות שבה אנשים נאלצים להגן על חייהם בכל מחיר, בין אם במסגרת מילוי תפקידם ובין אם בנסיבות אחרות. הרי תמיד יבואו גורמים כאלה ואחרים וישמיעו טענות בסגנון "יד קלה על ההדק" תוך התעלמות מוחלטת מן העובדה "כל מקרה לגופו".
בתור מישהי שסולדת מאלימות, אני לא מתיימרת לתמוך באף אחד מן הצדדים. אך יחד עם זאת, אני מקווה מקרב לב שהאמת תצא לאור ואם יתברר שנשקפה למאבטח סכנת חיים ממשית, יש להוציאו לחופשי ולהעניש את המעורבים בקטטה במלוא החומרה.
הנה הכתבה המלאה מישראל היום -
http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=9740
השאלה היא מה יעלה בגורל המאבטח שנקלע למלכודת הזאת? האם יעמוד איתן מול החקירות המתישות שהמשטרה מנהלת נגדו? בעל המקום בטוח ידאג למאבטחיו, ישכור להם עורך דין מהטובים שיש, אבל המאבטח מצדו ייאלץ ככל הנראה לעמוד חסר אונים מול אותה מערכת המשפט המושחתת שדואגת רק לחזקים, מול אותה המשטרה שלא בוחלת באמצעים כדי להוציא וידוי מ"דרייפוסים" למיניהם ולבסוף, אך לא בסדר החשיבות, מול איומים של בני אדם שמכונים לעיתים בשפה העממית "מאפיונרים".
ייתכן שהמקרה של החקלאי דרומי חדר במלוא עוצמתו הן למערכת המשפט והן לתודעה הציבורית, אך אין לי ספק שלא די בו כדי לשנות מציאות שלמה - מציאות שבה אנשים נאלצים להגן על חייהם בכל מחיר, בין אם במסגרת מילוי תפקידם ובין אם בנסיבות אחרות. הרי תמיד יבואו גורמים כאלה ואחרים וישמיעו טענות בסגנון "יד קלה על ההדק" תוך התעלמות מוחלטת מן העובדה "כל מקרה לגופו".
בתור מישהי שסולדת מאלימות, אני לא מתיימרת לתמוך באף אחד מן הצדדים. אך יחד עם זאת, אני מקווה מקרב לב שהאמת תצא לאור ואם יתברר שנשקפה למאבטח סכנת חיים ממשית, יש להוציאו לחופשי ולהעניש את המעורבים בקטטה במלוא החומרה.
יום רביעי, 19 בינואר 2011
מרכז הערכה וחרדה חברתית - די לאפליה!
מרכז הערכה נתפס בעיני מגייסים רבים (בעיקר החברות הגדולות) כ"כלי אפקטיבי" למיון וסינון מועמדים הן למשרות ניהוליות והן למשרות הכרוכות בהתנהלות ישירה מול לקוח, כגון מכירות, שירות לקחות, ניהול תיקי לקוחות וכדומה. שיטה זו מורכבת ממספר שלבים מוסכמים מראש, בהתאם לבחירת המגייס ו/או מאמצי התעשיה החדשה ששמה מכוני מיון, אך ברצוני להתמקד בשניים מהם - סימולציות ודינמיקה קבוצתית ובאפליה שהם יוצרים ביחס למועמדים הסובלים מחרדה חברתית בדרגות שונות, או לחלופין ממוצקה נפשית כלשהי.
הרעיון לבחון את הנושא מנקודת המבט שלי עלה לפני זמן רב, אך התסכול והכעס כלפי המעסיקים שנקטו וממשיכים לנקוט בשיטה זו גברו על ההגיון הבריא. יחד עם זאת, כיום הגעתי להבנה שאין מנוס מהתמודדות עם הפן הרגשי ועלי לגשת למלאכה.
השיטה, בגילגולה המודרני, נולדה בעקבות מחקר שערכה חברת AT&T בשנת 1974. במחקר זה, שהחל בשנות ה-50 המאוחרות בארה"ב, נבחנה קבוצה של מועמדים לתפקידים ניהוליים, ומרגע השלמתם את מבחני המיון, החלו לעקוב אחר התקדמות הקריירה שלהם. ממצאי המחקר העלו שתוצאות ההערכה נותרו ללא שינוי במשך 20 שנים. ויתרה מזו, כאשר נבחנה ההשפעה הסופית של החלטות על קידום שהתבססו על תוצאות מרכז ההערכה, בהשוואה להחלטות שהתקבלו על סמך קריטריונים אחרים, "התברר" לחוקרים שמרכזי ההערכה "חסכו" לחברות כ-13.4 מיליון דולר בטווח של 4 שנים. ממבט ראשון, הכל נראה טוב ויפה, אך טמונה כאן מלכודת עכברים מסוכנת. הרי שיטת המחקר שנויה במחלוקת, מכיוון שהיא מבוססת ברובה על נתונים מספריים ותחליפיהם. מדענים מתחומים רבים מתנגדים בתוקף לריבוי מודולים מספריים ובייחוד ל"הסקת מסקנות" באמצעות תוכנת מחשב - כלי שתופס תאוצה בשנים האחרונות. טבע האדם, כמוהו טבע העולם, אינו צפוי ומשתנה בהשפעת גורמים רבים. המודולים המספריים לא לוקחים זאת בחשבון, כלומר כל חריגה או סטייה מן המיינסטרים פשוט נדחקת לקרן זוית.
וכעת נשאלת השאלה איך הדבר משפיע על אנשים הנתפסים בעיני החברה כחריגים במקצת (לא אפרט כאן על מקרים קיצוניים). אדגים זאת בעזרת סדרה חשבונית פשוטה:
2,4,6,8.0007
הספרה האחרונה יוצאת דופן, ולכן יש להפציר בה להפוך ל-8. במידה ולא תוכל לעשות זאת, היא תיזרק לחצר האחורית.
כעת נדמיין את התמונה הבאה. בן אדם עם חרדה חברתית קלה, שמתבטאת בחשש מהיכרות עם אנשים חדשים, חוסר אמון או חשדנות, מגיע למרכז הערכה. שלב ההצגה העצמית עובר בשלום, אך בזמן הדינאמיקה הקבוצתית ו/או הסימולציות הוא מסתגר בעצמו ונפסל. ולשם השוואה, דוגמה נוספת (מחיים אמיתיים). אישה בשנות ה-40 לחייה, רדופת נושים וחובות, חסרת ביטחון ומפוחדת, מגיעה לראיון אישי כמועמדת לתפקיד נציגת שירות במוקד טלפוני. היא לא מסתירה ממנהלת משאבי אנוש את מצבה הרגיש, אך המנהלת מחליטה להתגבר על דעות קדומות ולקבלה לעבודה לאחר תקופת נסיון. האישה אכן עוברת את תקופת הנסיון וכעבור מספר שנים אף מתקדמת בתפקידה.
האם נבדקו עוד מקרים כאלה וסופחו לסטטיסטיקה עולמית? כנראה שלא. מדוע? התשובה פשוטה-ניגוד אינטרסים. חברות מסחריות גדולות פועלות מטעמי רווח והפסד מחד, ומזניחות את הגורם האנושי כאישיות ייחודית מאידך. במילים אחרות, בני אדם נתפסים כ"מוצרים" נעים על גבי פס ייצור. כל מוצר שמשדר שוני, בין אם במראהו החיצוני ובין אם בתכולתו, מוצא את עצמו במזבלה הקרובה.
לסיום, עלי להוסיף ולומר כי הבחנתי במוטיב מסוים שעומד מאחורי שיטת הסלקציה החדשה ממוצא אמריקאי, מוטיב העבדות. לנבוכים שביננו, אזכיר כי העבדות בארה"ב בוטלה לפני כ-150 שנה, אך הותירה אחריה צלקות רבות שבוערות עד עצם היום הזה. האם ייתכן שהדחף הדרוויניסטי הקורא לשחזור העבדות השתלט על תת-המודע של ממציאי השיטה בארה"ב ? או שמא למעשה לא הרפה מהם לעולם?
הרעיון לבחון את הנושא מנקודת המבט שלי עלה לפני זמן רב, אך התסכול והכעס כלפי המעסיקים שנקטו וממשיכים לנקוט בשיטה זו גברו על ההגיון הבריא. יחד עם זאת, כיום הגעתי להבנה שאין מנוס מהתמודדות עם הפן הרגשי ועלי לגשת למלאכה.
השיטה, בגילגולה המודרני, נולדה בעקבות מחקר שערכה חברת AT&T בשנת 1974. במחקר זה, שהחל בשנות ה-50 המאוחרות בארה"ב, נבחנה קבוצה של מועמדים לתפקידים ניהוליים, ומרגע השלמתם את מבחני המיון, החלו לעקוב אחר התקדמות הקריירה שלהם. ממצאי המחקר העלו שתוצאות ההערכה נותרו ללא שינוי במשך 20 שנים. ויתרה מזו, כאשר נבחנה ההשפעה הסופית של החלטות על קידום שהתבססו על תוצאות מרכז ההערכה, בהשוואה להחלטות שהתקבלו על סמך קריטריונים אחרים, "התברר" לחוקרים שמרכזי ההערכה "חסכו" לחברות כ-13.4 מיליון דולר בטווח של 4 שנים. ממבט ראשון, הכל נראה טוב ויפה, אך טמונה כאן מלכודת עכברים מסוכנת. הרי שיטת המחקר שנויה במחלוקת, מכיוון שהיא מבוססת ברובה על נתונים מספריים ותחליפיהם. מדענים מתחומים רבים מתנגדים בתוקף לריבוי מודולים מספריים ובייחוד ל"הסקת מסקנות" באמצעות תוכנת מחשב - כלי שתופס תאוצה בשנים האחרונות. טבע האדם, כמוהו טבע העולם, אינו צפוי ומשתנה בהשפעת גורמים רבים. המודולים המספריים לא לוקחים זאת בחשבון, כלומר כל חריגה או סטייה מן המיינסטרים פשוט נדחקת לקרן זוית.
וכעת נשאלת השאלה איך הדבר משפיע על אנשים הנתפסים בעיני החברה כחריגים במקצת (לא אפרט כאן על מקרים קיצוניים). אדגים זאת בעזרת סדרה חשבונית פשוטה:
2,4,6,8.0007
הספרה האחרונה יוצאת דופן, ולכן יש להפציר בה להפוך ל-8. במידה ולא תוכל לעשות זאת, היא תיזרק לחצר האחורית.
כעת נדמיין את התמונה הבאה. בן אדם עם חרדה חברתית קלה, שמתבטאת בחשש מהיכרות עם אנשים חדשים, חוסר אמון או חשדנות, מגיע למרכז הערכה. שלב ההצגה העצמית עובר בשלום, אך בזמן הדינאמיקה הקבוצתית ו/או הסימולציות הוא מסתגר בעצמו ונפסל. ולשם השוואה, דוגמה נוספת (מחיים אמיתיים). אישה בשנות ה-40 לחייה, רדופת נושים וחובות, חסרת ביטחון ומפוחדת, מגיעה לראיון אישי כמועמדת לתפקיד נציגת שירות במוקד טלפוני. היא לא מסתירה ממנהלת משאבי אנוש את מצבה הרגיש, אך המנהלת מחליטה להתגבר על דעות קדומות ולקבלה לעבודה לאחר תקופת נסיון. האישה אכן עוברת את תקופת הנסיון וכעבור מספר שנים אף מתקדמת בתפקידה.
האם נבדקו עוד מקרים כאלה וסופחו לסטטיסטיקה עולמית? כנראה שלא. מדוע? התשובה פשוטה-ניגוד אינטרסים. חברות מסחריות גדולות פועלות מטעמי רווח והפסד מחד, ומזניחות את הגורם האנושי כאישיות ייחודית מאידך. במילים אחרות, בני אדם נתפסים כ"מוצרים" נעים על גבי פס ייצור. כל מוצר שמשדר שוני, בין אם במראהו החיצוני ובין אם בתכולתו, מוצא את עצמו במזבלה הקרובה.
לסיום, עלי להוסיף ולומר כי הבחנתי במוטיב מסוים שעומד מאחורי שיטת הסלקציה החדשה ממוצא אמריקאי, מוטיב העבדות. לנבוכים שביננו, אזכיר כי העבדות בארה"ב בוטלה לפני כ-150 שנה, אך הותירה אחריה צלקות רבות שבוערות עד עצם היום הזה. האם ייתכן שהדחף הדרוויניסטי הקורא לשחזור העבדות השתלט על תת-המודע של ממציאי השיטה בארה"ב ? או שמא למעשה לא הרפה מהם לעולם?
הירשם ל-
רשומות (Atom)